איך הפכנו משבר של אי ודאות, בידוד חברתי, חששות ותחושת סיכון לחוויה מרעננת, מחדשת, יצירתית ומגבשת...

מגיפת הקורונה בישראל חשפה את שבירותה וחולשתה של מערכת הבריאות והמערכת הכלכלית והחברתית. בדידות, אבטלה ואלימות לצד פחד מוות וחוסר תקוה. למציאות המורכבת הזו היו גם צדדים חיוביים רבים וכמו חברה במשבר נולדה התגייסות מעוררת השתאות, עזרה הדדית במיטבה וגילויים חדשים שמתגלים רק כשהשיגרה מופרת.

"בית אורי" על דייריו ואנשי הצוות שלו מרגיש היום כי קיבל מתנה. השינויים הביאו הזדמנויות חדשות של חיבורים בתוך צוותי העבודה, תחושת יחד והמון יצירתיות.

סגירתן הזמנית של סדנאות התעסוקה יצרו צורך של הרחבת תכנית הפנאי על מנת שהדיירים יהיו עסוקים ושמחים לאורך כל היום. כל צוות בית אורי התגייס למשימה ועסק במלאכה. פעילויות שונות בתחום המלאכה והאומנויות, הבישול והאפיה, טיולים בחיק הטבע ועוד הפכו את התקופה לאביב פורה ונעים.

אנשי הטיפול, התראפיות, המתנדבים וגם אנשי מנהלה ביומיום הגיעו אל כלל הדיירים וזכו להכיר אותם מזויות חדשות.

לאחר שנאלצנו להיפרד מהמתנדבים מגרמניה קיבלנו גל של פניות ממתנדבי עבר ישראלים שפשוט הגיעו והצטרפו לחגיגה. הצלחנו לחגוג בדרכים לא שגרתיות הן את חג הפסח והן את ימי הזיכרון הלאומיים, שבועות הרמאדן ואיד אל פיטר.
גם אנשי הצוות המוסלמים אשר צמו במשך חודש הגיעו יומיום לעבודה ונתנו את עצמם מעל ומעבר.

קהילת בית אורי, על אף מודל הקפסולות גילתה מחדש את חוסנה ועוצמתה.

בימים אילו מתהווה בהדרגה אפיק החזרה למה שהיה לפני, אבל לא בדיוק... את המתנות שקיבלנו לא ניתן בחזרה, ננסה לשמר עד כמה שאפשר את הרוח, העשייה והיחד שנוצרו כאן.