בגישה האנתרופוסופית מושם דגש מרכזי על עקרונות הפיתוח של קהילה מרפאת, וביניהם:

 

• הטרוגניות ברוב מסגרות המגורים, הלימודים והתעסוקה, בדומה  למגוון הקיים בקהילה הרחבה, לצד הומוגניות יחסית מבחינת קבוצות הגיל. עקרונות אלה מאפשרים פיתוח של אינטגרציה ועזרה הדדית בקרב חברי הקהילה.

• ההטרוגניות מהווה אתגר חינוכי, שיקומי וטיפולי מורכב ביותר. על כן, מענה לחלק מהצרכים והקשיים ניתן בפעילויות אינדיבידואליות או קבוצתיות הומוגניות יותר, ומענה  לאחרים ניתן במסגרת הקהילה כולה ( לדוגמה: הצגות, חגיגות וכד').

• הגישה האנתרופוסופית מחייבת יצירת מסגרת קהילתית של שותפות בין הצוות והחברים. הפעילות ברובה היא בקבוצות קטנות, לטיפוח הקשר האישי. הקושי הקוגניטיבי, הקושי במיומנויות המוטוריות והצורך בפיתוח העולם הרגשי מחייבים לימוד כחוויה הוליסטית. מוזיקה, אומנות, חיי תרבות וטקסי קבלת שבת, חגים ועוד תופסים חלק מהותי בסדר היום כפעילות רוחנית.

• הכרה בערכם המרפא של הטבע וחומריו, שבהם נעשה שימוש רחב הן בפעילויות בבית הספר ובסדנאות התעסוקה, כמו גם בעיצוב הסביבתי. היחס לטבע מתבטא גם בטיפול אורגני בגן רחב הידיים, בתהליכי קיימות ובתרומה לקהילה. למשל באמצעות פעילויות לניקיון היער הסמוך, עליה צוין בית אורי לשבח על ידי השר לאיכות הסביבה באמצעות  פרס שניתן על תכנית הלימודים הסביבתית.